משלוח חינם בקניה מעל 550 ₪ – אזורים מרוחקים בעלות מיוחדת.

"חוקר את גבולות האפשר בייצור יין"

אודות |יעקב אוריה

בחיפוש תמידי עם למידה, התנסות, חוויה ואף טעויות, קצת כמו מגרש משחקים – הכול כדי להכיר לעומק את חומר הגלם, ואת הביטוי של ממשק הגידול, ביצירת יינות חדשים, אחרים. היינות הם יצירה אישית עם הרבה סקרנות ושאיפה לדיוק, ולכל יין יש את שמו המיוחד והסיפור שעומד מאחוריו.

יעקב אוריה החל את דרכו הייננית בשנת 2004, ומאז חוקר את גבולות האפשר בייצור יין.

דרך עשיית יינות ארטיזנליים ביקב נגוסיאנט קטן, משם לחקר קליפות הענבים הלבנים של הזנים השונים, ועד ייצור יין מסחרי במערך גדול ומורכב בקנה מידה של 700,000 בקבוקים בשנה – ניתן תמיד להבחין בסגנון האישי של אוריה המעניק ליינותיו טביעת אצבע ייחודית ואופי מובהק.

היינות נושאים את שם היינן כחתימה אישית על הכתוב, וסדרת 'הלבנים על קליפותיהם' קיבלה את השם אלפא אומגה (מ-א' עד ת') כביטוי השלם של הענב הלבן.

בימים אלו יעקב אוריה משמש גם כיינן ראשי ביקב חדש ומרתק בשם פינטו, הממוקם באזור הנגב, בו ימשיך ליצור גם יינות אדומים בביטוי מקומי- דרומי.

אנחנו מודים לכם על הביקור באתר ומזמינים אותכם להמשיך אתנו את המסע בעקבות יינות יעקב אוריה. מבטיחים שיהיה מרתק.

קראו עוד
יעקב אוריה - יינן על ציר הזמן והסגנון
2004 - תחילת ייצור יין ביקב שורק
למה אני מייצר יין? באמת אין לי תשובה אחת, אבל זה צורך פנימי שהתעורר בי , אי אז בשנת -2004 ומאז נתפסתי בכך והדבר אינו מרפה. היום זה כבר חלק אינטגרלי ממי שאני - איני יכול שלא לעשות יין. פעם חשבתי שאותם אלו שיודעים להריח ולטעום כוס של יין הם סוג מיוחד של אנשים, מעין יצורים שונים, אחרים. אבל אז ראיתי את ברי ססלוב מלמד טעימת יין, ושביקב שורק מלמדים עשיית יין. מיד נרשמתי בסקרנות עזה לשני קורסים אלו, ומאז החיים שלי עברו מהפיכה. ב-2006 הקמתי (עם שותף) את יקב אסיף כנגוסיאנט, וב-2007 התחלנו לייצר יין בעצמנו.
2009 - תחילת עבודה בטרואר הייחודי של הנגב
מגוון סיבות הביאו אותי לעבור לערד. אבל משהייתי שם, היה לי חשוב מאוד לעשות יין מקומי, מענבים מקומיים. וכך לקראת בציר 2009 התחלתי לחפש ענבי יין בין חוות הבודדים במרחבי הנגב. רכשתי מגוון ענבים אדומים, ובסופו של דבר מצאתי שהם מבטאים את אזור גידולם המשותף באופן ברור יותר מאשר את ייחודם הזני. באותה שנה גם הכרתי את ערן רז, כשהכרם שלו הניב ניבה ראשונה, ומשם הכרתי את ייחודיות הענבים הלבנים של הנגב. עם חלוף השנים הבנתי שהלבנים נהנים מייחודיות טרואר הנגב, ואילו היכולת להוציא אדומים אלגנטיים מהאזור הזה, מהווה אתגר יינני לא פשוט.
2014 - תחילת ניהול מקצועי של יקב מסחרי גדול
ליקב פסגות הגעתי בשנת -2014, עם ניסיון ייצור של כ-20,000 בקבוקים בשנה, ובבת אחת קפצתי להיקפי ייצור של מעל 200,000 בקבוקים בשנה ויותר. ב-2016 הייתי גם יינן של יקב עמק האלה במקביל לעבודתי ביקב פסגות, עם היקף ייצור משולב של כ-700,000 בקבוקים. השנים הללו וההיקפים הללו היוו שיעור מצוין בהבנה ובהפנמה של השיקולים הלוגיסטיים בייצור יין. שיעור, ואתגר גדול להקפיד על איכות גם במורכבות של מערך גדול ומורכב. אני גאה בצמיחה של פסגות מ-200,000 בקבוקים ל-400,000 בשנותיי שם, גאה בפרסים המכובדים שיינות פסגות זכו בהם בשנים אלו, אך כשהיקב המשיך לגדול, העדפתי לחזור לפרויקטים קטנים יותר, עם איזון שיהיה נכון יותר עבורי בין ייננות ולוגיסטיקה
2019 – הזדמנות להקים יקב מסחרי – אי שם חזרה בנגב.
עשיתי יינות לפני שהגעתי לנגב, אך את ממד המקומיות בעשיית יין, התחלתי להכיר עם ודרך ענבי הנגב. שם התחלתי מסע עם ענבים אלו, מסע שכלל לא מיצה את עצמו, עד שהמציאות הרחיקה אותי מכך. אך לעיתים למעגלי החיים יש כוח מוביל משלהם. את דוד ומשפחת פינטו הכרתי רגע אחרי יקב פסגות ורגע לפני שחשבתי לצלול לתוך פרויקטים משלי. אך יחד איתם, גם הנגב הציץ מהחלון, חייך אליי ושאל: תרצה לחזור? במשפחת פינטו מצאתי אנשים שציונות וערכים אינם סיסמאות עבורם, אנשים מעוררי השראה, שניגשו למיזם שכזה באופן יסודי ומעמיק. אנשים מיוחדים שהמסע שלהם מאפשר לי את השלמת המסע שלי שהתחלתי בו פעם, מסע לפתור את החידה של יינות אדומים מהנגב. אתגר מרתק שנגעתי בו פעם ואני שמח על ההזדמנות להמשיך בו גם היום.
1
2
3
4
5
6
7
2007 - תחילת ייצור לבנים וכתומים
ייצור יין לבן היה סוג של אתגר מקצועי שרציתי להתמודד אתו. בשורק למדתי רק ייצור יין אדום, ולכן הבאתי את איתי להט כיועץ ב-2007, שילמד אותי גם יין לבן. להפתעתי למדתי שההפרדה מהקליפות נעשית לפני התסיסה ומה שתוסס הוא רק מיץ הענבים. מאחר שהטמעתי את חשיבות הקליפה ליין האדום, הדבר היה תמוה בעיני. ניסיתי לשאול ולברר למה, ומה יקרה אם לא נזרוק את הקליפות, אך לא קיבלתי תשובות מספקות. כמעט בלית ברירה, באותה שנה בה התחלתי לעשות לבנים, התחלתי גם בניסיונות ראשוניים לייצר יין מ'ענבים לבנים עם קליפותיהם' בדיוק כמו יין אדום. לאחר כמה שנים של ניסיונות, בשנת -2010, עשיתי ביקב אסיף את המוצר המסחרי הראשון של יין מענבים לבנים על קליפותיהם.
2013 – מעבר בין מותג פרטי למותג מסחרי
יינות לימודיים וניסיוניים התחלתי, למעשה, לעשות כבר ב-2005, בשנתי השנייה לעשיית יין, ומאז התנסיתי בעשיית יינות שונים ומשונים. מתוקים, בצירים (מאוד) מאוחרים, לבנים על קליפותיהם, בלנדים ייחודיים ועוד. וכל אלה יכולים היו להישאר יינות בקנה מידה זעיר. אך במקביל לכל אלה היה כרם שניטע להיות היין האדום היחיד של אסיף, לאחר שעברנו לייצר כמעט רק לבנים. הכרם התחיל להניב בשנת -2013, בעת שכבר לא היה לי יקב לקלוט בו את הענבים. הכרם והניבה היו בסדר גודל של כמה אלפי בקבוקים, כבר ממש לא ייצור זעיר. ומתוך מחויבותי לכורם שנטע עבורי את הכרם, התחלתי למצוא פתרונות ייצור ושיווק בקנה מידה אחר, שהוביל בהכרח לבניית מותג יותר מסחרי. מאחר ויינות מסחריים ייצרתי בעבודתי הרגילה כיינן, המותג הפרטי הפך לכר פעולה ליינות בהם אני מרשה לעצמי לא להיצמד יותר מידי למיינסטרים. אלו נושאים את שמי.
2018 - צעד אחורה מהבלנדים ה"כתומים", ליינות זניים
לאחר שנים של ניסיונות עם יינות לבנים זניים על קליפותיהם ושילובים שונים ביניהם, בשנת -2010 עשייתי מוצר ראשון של יין לבן על קליפותיו. היה זה בלנד של כמה זנים, מאחר ובלנד עשוי להיות יין שלם יותר, סינרגטי יותר מביטוי זני לבדו. כשחזרתי לייצר יינות אלו בשנת 2014, גם ייצרתי בלנד. ומצאתי שהיין המורכב, היפה כל כך בעיני, היה אולי מורכב מידי. היו בו כל כך הרבה רבדים חדשים לצרכן שלא הכיר יינות שכאלה, עד שהמכלול היה במידה רבה לא מובן. לקחתי צעד אחורה כדי לתת ללקוחות שלי להכיר את הביטוי הזני לבדו, הביטוי ממנו ייבנה הבלנד. עשיתי מנעד של שישה זנים, שניתן יהיה להשוות ביניהם. והיה זה מרתק, כי זה נתן אפשרות לשותה להכיר את הזנים המוכרים לו בביטויים הלבן, כשהם עם המנעד המלא של הענב, כאשר יש את התרומה המלאה של הקליפה. ומכאן הסידרה קיבלה את השם אלפא אומגה, מ-א' עד ת', יין עם הביטוי השלם של הענב הלבן.
במקום אלף מילים
המלצה אקראית
בלנד לבן יבש מיוצר מענבים אדומים - פטיט סירה, מורבדר, סירה מהדורה מיוחדת בכמות מוגבלת.

110

להרשמה למועדון הלקוחות
צרו קשר
הכניסה לאתר זה מגיל 18 ומעלה.
האם הינך בן 18 או יותר?
דילוג לתוכן